הבוקר השכמה הייתה ב 05:00 וכל הטנקים התפרסו מעט קדימה. אגב, אתמול ב 18:52 הכריזו על הפסקת אש. ומישהו שידר את החדשות ברשת הגדודית. טוב היה לשמוע זאת. הרבה הרגישו הקלה, למרות שהקרבות נמשכו. עם בוקר, כפי שציינתי, נכנסנו שוב לכוננות. חיילי אויב רבים נראו בשטח מטיילים. לקחו פה איזה 20 שבויים ופינו אותם. יש כאן איזה קן התנגדות קטן והבוקר הוא ירה 3 טילים שעברו כאן ממש 2 מטר מעל ראשינו ופגעו באיזה טנק אך לא קרה לו שום דבר.

​

25.10.73 (יום חמישי) השעה 07:45, אדם שלא היה כאן, במקום שאני נמצא, ועבר את החוויות שכולם עברו כאן, לא יבין אולי לעולם את ההרגשה שלנו.

​

אני נמצא ליד העיר סואץ, זה היום השני. אתמול כוחותינו

נכנסו לשם ויצאנו שברי כלי. הקרב הפך לטבח נוראי שבו

נהרגו רוב הקצינים והמפקדים של הגדוד.  הגענו לפרברי

העיר, שמסביב לה מחנות רבים. הרבה סוללות טילים

נטושות, רכב וכו". אפשר כבר לראות בשדרה שלנו חבר'ה

שנוסעים בג'יפים מצריים. המתח גובר. אגב, הטנק שלנו

הושבת לאחר הקלקול בדינמו וכל הצוות עבר לזחל"מ

מנהלה ונסענו בסוף השדרה של הגדוד. עכשיו הערכתי

יותר עד כמה זה בטוח להיות בטנק. הצטופפנו בתוך הזחל"מ

כאשר המצרים פתחו בהרעשה על הציר שנכנס לעיר.

ניסיתי להחביא את עצמי עד כמה שיכולתי, זה לא נעים.

המשכנו להתקדם כאשר הגדוד שלנו היה מאחור.

הפקודה של המח"ט היתה שהגדוד שלנו יכנס לתוך העיר עם

טנקים ונגמ"שים של חרמ"ש וצנחנים, ויטהר אותה.

כל הגדוד נכנס והצנחנים נכנסו עם 8 נגמ"שים מצריים

שתפסו שלל ("טופזים"). שיירת המנהלה, ובתוכה אני, נעצרה כ 1 ק"מ לפני העיר.

הלחימה בעיר הייתה (אתמול 24 לחודש) משעות הבוקר

ועד חשיכה. בתחילה לא פתחו באש על כוחותינו,

אך כאשר הם נכנסו יותר פנימה נפתחה אש תופת מכל

חלון ומכל גג ואלפי נ"ט נורו. מקלעים וכל מה שאפשר

נורה לעבר החבר'ה. לחימה בשטח בנוי היא אחת הלחימות

שיש בה הכי הרבה נפגעים. הקשר היה עמוס והבלאגן

היה גדול. המצב היה קשה. התחילו לשמוע בקשר על

הרוגים ופצועים. טנקים שלנו בערו והם רצחו אותנו ללא

שום רחם. טנק המ"פ שלי חתף פגז והתחיל לבעור

ולהתפוצץ. הצוות קפץ החוצה ואז ירו עליהם במקלעים.

הם עד עכשיו לא יודעים מה קרה איתם. רוב הגדוד בהלם.

הצוות קפץ, רץ תחת אש 200 מטר כאשר הנהג נעלם

ועד עכשיו לא יודעים היכן הוא. הנהג של המ"פ הוא מט"ק שלי במחלקה ושימש כנהג במלחמה. המ"פ נשרף בפנים אבל... למזלו הרב לא נפצע מפגיעת כדורים. לעומת זאת התותחן והטען נפצעו בינוני מכוויות וכדורים ברגל.

​

 הרבה קצינים הלכו. האבדות בפלוגה שלנו: רונן מ"מ 3 - נהרג מפגיעת כדור

בראשו. זה שבר אותי. אני לוקח את הציוד שלו לאשתו, שכנה מצהלה. הסמ"פ

יורם – נהרג. טנק נוסף של עדי שהוא סמל המחלקה שלי -  נעדר. הטנק עם

הצוות נעדר. הפלוגה כולה בהלם רציני כאשר אחד המ"מים תפס פיקוד.

היום בצהרים המ"פ חורין יחזור לתפקיד לאחר שנח וקיבל כדורי הרגעה. הוא כל

הזמן מדבר איך ירו עליהם, זה היה גיהנום של אש. נהרגו בכניסה לעיר הזאת

כ – 30 חיילים ו כ – 50 פצועים, זאת לפי הערכה שלי.

אני לא הייתי בקרב,זה הגורל.

​

לעומת זאת, ניגשתי לנקודת הפינוי ועזרתי לפצועים. העזרה

של כולם הייתה נהדרת. הפצועים שכבו בשמש, מעל כל

אחד עמד חייל עם אינפוזיה. עברנו וניקינו אותם עם מים,

נתנו להם לשתות והחזקנו להם סיגריות בפה. אח"כ באו

הליקופטרים ופינו אותם. עד עכשיו נמשך הפינוי ויש עוד

כוחות שלנו בין הצנחנים שנלכדו בעיר ועדיין לא חולצו.

יש הרבה נעדרים. המצב הוא קטסטרופלי למרות שהרוחות

נרגעו קצת. עכשיו אנחנו עוסקים בתיקון נזקים לטנקים,

טיפולים ומנוחה.

​

חבר'ה, שיהיה שלום, שיפסיקו להרוג, אנחנו כולנו רוצים הביתה. כולנו זקוקים להתאושש מהמתח ומהזוועות האלה.

​

הטנק שלי יגיע עוד מעט מתיקון ואני אעלה עליו בתור מ"מ ואתפקד גם כסמ"פ.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​